פסק-דין בתיק בג"ץ 4776/03

השופט א' ריבלין:

1.        העותרת - מלון רג'נסי ירושלים בע"מ - מלינה על הכוונה להקים בשטח הנמצא בקרבת מלון היאט רג'נסי ירושלים (להלן: המלון או מלון היאט), מבנה, שישמש כמטה מחוז וכבית מעצר של משטרת ישראל.

הרקע

2.        תכנית מתאר 6313, שהוגשה על-ידי הרשות לפיתוח ירושלים, מייעדת שטח של כ- 28 דונם, מצפון לשטח בו ממוקם המטה הארצי של משטרת ישראל, לצורך הקמת מטה מחוז ובית מעצר (להלן: התכנית או תכנית 6313). ביום 27.7.1999 אושרה התכנית להפקדה על-ידי המשיבה 3 - הועדה המחוזית לתכנון ובניה, מחוז ירושלים (להלן: הועדה המחוזית) - בכפוף למספר תנאים. ביום 6.3.2001 החליטה ועדת המשנה להתנגדויות (להלן: ועדת המשנה) לאשר את התכנית, תוך שנתקבלה בחלקה התנגדות המלון, במובן זה שנקבע כי "בחזית המזרחית ייבנה קיר חוצץ לכיוון המלון, כולל טיפול נופי" וכי "החזית המזרחית של הבינוי המוצע תתואם עם מתכנן המחוזי". בתאריך 7.8.2001 אושררה החלטת ועדת המשנה על-ידי הועדה המחוזית, "בכפוף לביטול כביש הגישה הצפון מזרחי למתחם". ועוד כתבה הועדה המחוזית בהחלטתה:

הועדה רואה חשיבות רבה לפינוי בית המעצר ממגרש הרוסים הנמצא במרכז העיר ובכך לאפשר את פיתוח המתחם למרכז תיירותי ומסחרי, שיתרום להחייאה ופיתוח מרכז העיר בפרט ולפיתוחה של ירושלים בכלל. לדעת הועדה, בית המעצר ומטה המחוז במיקומם המוצע לא יפגעו באופי האזור, מאחר שנמצאים בו בנייני משרד ממשלתיים, מטה המשטרה הארצי ופונקציות ציבוריות אחרות. בין הפרוייקט המוצע לבין בנייני המגורים, חוצצים כבישים ראשיים כך שאין סמיכות ישירה לבתי המתנגדים ולמלון היאט. כמו כן, ביטול הכביש הצפון מזרחי ימנע את מעבר ניידות המשטרה ורכבי העצורים בכביש הסמוך למלון היאט. מיקום ההתכנסות והכניסה לביקורי העצירים יהיו מכביש מס' 1 במרחק רב מהכניסה למלון היאט, ובאיזור שאינו נצפה ממנו.

           העותרת ביקשה רשות להגיש ערר בפני המועצה הארצית לתכנון ובניה. בקשתה נדחתה, ביום 13.11.2001, על-ידי יו"ר הועדה המחוזית, שציין, בין היתר, כי "כל אותן השלכות סביבתיות הנזכרות בפנייתכן נשמעו ונידונו הן בועדת המשנה להתנגדויות והן במליאת הועדה המחוזית במסגרת הדיון החוזר בתכנית". עוד נאמר במכתב, כי "הועדה המחוזית למדה מפי מגישי התכנית - הרשות לפיתוח ירושלים, שהינה גוף סטטוטורי האמון בין היתר גם על האינטרס של פיתוחה התיירותי של העיר ירושלים, כי נבדקו חלופות נוספות למיקום בית המעצר והתוכנית משקפת למעשה את החלופה המועדפת בראיה כוללת של העיר ירושלים".

3.        ביום 28.1.2002 ניתנה על-ידי המשיב 2 - מנכ"ל משרד הפנים - החלטה בזו הלשון:

בתוקף הסמכות שהואצלה לי ע"י שר הפנים, ולפי סעיף 109 לחוק התכנון והבניה תשכ"ה-1965, הנני מחליט כי התכניות להלן [תכנית 6313] לא מאושרות.

           החלטה זו תיקרא להלן: ההחלטה הראשונה. במכתב מיום 4.3.2002, ששוגר לבא-כוח העותרת בתגובה למכתב של זה האחרון, הבהירה מנהלת תחום בקרת תכניות מתאר מקומיות ומפורטות, הגב' תורה בנין, כי "התכנית שבנדון [6313] נבדקה לאישור כמתחייב עפ"י סעיף 109(ב) לחוק התכנון והבניה-1965 ונקבעה כלא מאושרת לצורך בחינה נוספת של משמעות הכללת תכלית בית מעצר מחוזי, בתכנית שבנדון". לאמור - ההחלטה הראשונה לא היתה אלא החלטת ביניים. המשיב 2 עצמו - מי שנתן את ההחלטה הראשונה - עמד על כך בישיבה מיום 7.1.2003, שבה השתתפו גם נציגים של המלון, באמרו כי ההחלטה הראשונה ניתנה "לצורך בחינה נוספת של הכללת התכלית של בית מעצר מחוזי בה". במסגרת אותה ישיבה השמיעו נציגי העותרת, ומתנגדים נוספים לתכנית, את עמדתם. עוד קודם לכן - בתאריך 6.5.2003 - שמע המשיב 2 את עמדתם של הגורמים התומכים בתכנית.

           ביום 5.3.2003, מסר המשיב 2 למשיב 1 את המלצתו המעודכנת והמנומקת, לאשר את תכנית 6313. במסמך זה הסביר המשיב 2, כי אין מחלוקת על כך שקיים צורך דחוף להעתיק את בית המעצר ממיקומו הנוכחי במגרש הרוסים; עם זאת - כך ציין - איש איננו מעוניין שהאתר החלופי יימצא בשכנות לו. המיקום המוצע בתכנית 6313 - כך הדגיש המשיב 2 - הינו פועל יוצא של בדיקה שארכה שנים רבות, וכללה בדיקה של חלופות אחרות. לדבריו, אם לא תאושר התכנית, תידחה "למועד בלתי ידוע" האפשרות לפנות את מתחם מגרש הרוסים ולהעניק לעצירים תנאי מעצר הולמים. המשיב 2 הוסיף, כי לפי התרשמותו לא תיגרם הפרעה ממשית לדיירים המתגוררים בסמוך למתחם המוצע, וכי אין מקום לערוך בחינה מחדש של חלופות נוספות, שכן הנזק הכרוך בדחיית יישום התכנית לזמן ארוך "עולה בהרבה על התועלת שעשויה, אם בכלל, לנבוע מחיפוש חלופה חדשה נוכח פגיעתה המינימלית ממילא של התכנית המוצעת".

4.        ביום 13.4.2003 פורסמה החלטתו של המשיב 1 - שר הפנים דאז (להלן גם: השר) - לאשר את תכנית 6313. וזו לשון ההחלטה, שמפאת חשיבותה נביא את כולה:

לאחר שהובאה בפני המלצת המנהל הכללי של המשרד מיום 5.3.03, לאחר שעיינתי בהתייחסות מינהל התכנון מיום 6.2.02 ולאחר שביום 7.4.03 ערכתי סיור בשטח נשוא התכנית הריני מחליט בזה לאשר את התכנית מהנימוקים הבאים:

1.    בית מעצר נתפס כשימוש קרקע בלתי רצוי על ידי שכנים פוטנציאליים (NIMBY). כולם מסכימים כי הקהילה זקוקה לבית מעצר אך איש איננו מעוניין כי פונקציה חיונית זו תמוקם בשכנות אליו.

2.    אין חולק, הן בקרב התומכים באישורה של התכנית והן בקרב המתנגדים לאישורה, כי מיקומו הנוכחי של בית המעצר במגרש הרוסים שבמרכז העיר איננו המיקום הראוי לבית המעצר המחוזי הן מבחינת השימושים הראויים במרכזה של עיר הבירה והן מבחינת התשתיות הנוכחיות שמקורן במאה ה-19 ואשר אינן מאפשרות לספק תנאים מינימליים לעציר הנדרשים בחברה דמוקרטית. לפיכך, קיים צורך דחוף בהעתקת בית המעצר ממגרש הרוסים לאתר חלופי.

3.    בביקור שערכתי בשטח התרשמתי כי לא תגרם הפרעה ממשית לדיירים המתגוררים בסמוך למיקום המוצע בתכנית זו ולמלון היאט. בין מרבית שכונות המגורים ומלון היאט לבין שטח התכנית מפרידים כבישים רחבים. מטה המחוז ובית המעצר ממוקמים בתוך קרית הממשלה וכחלק בלתי נפרד ממנה ולא בתוך שכונות המגורים או בקרבת המלון. החזית של מלון היאט פונה לכיוון דרום, היינו לכיוון העיר העתיקה ורק צדו הצר של המלון פונה אל כיוון המתחם של מטה המחוז ובית המעצר.

4.    התכנית אושרה על ידי הועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז ירושלים בהסכמת עירית ירושלים, אשר אמונות על שיקולי תכנון ראויים ועל שמירת מעמדה ואופייה של העיר. בנסיבותיה של תכנית זו איני רואה מקום לשנות את שיקול דעתה המקצועי הראוי של הועדה המחוזית .

נוכח כל האמור לעיל הריני מאשר את התכנית.

           החלטה זו תיקרא להלן: ההחלטה השנייה.   

העתירה